פארק אתרים | מפת האתר | דווח על הפרה | ממשק ניהול
מוצא החיים

גישה ספקנית לאבולוציה

סקר הסקרים
כמה אורך חיים אתה מעריך שיהיה לתיאורית האבולוציה בעולם המדע?
 כ5 מליארד שנים
 לפחות כמה מאות שנים
 תוך מספר שנים היא תתפוגג ותיחשב לפסבדו מדע
 אבולוציה ? כבר מזמן לא קיימת, פאסה
בעיית הממצאים ב'

 

בעיית הממצאים ב'

המינים הקדומים מגלים עמידות ולא התפתחות

לא רק שאין שום חוליית ביניים בין המינים, גם המינים המוכרים לנו עצמם מופיעים בצורה פתאומית, ללא שום הדרגה והתפתחות ביכולת השרידה או בכל תכונה אחרת שלהם. פרופ' ניילס אלדרידג' (Eldredge) אוצר מוזיאון הטבע האמריקני מציין כי ממצאי המאובנים מראים בעליל כי "קבוצות גדולות כגון סידרות היונקים מופיעות בממצאי המאובנים באופן פתאומי שאינו מאפשר לטעון שהם מהווים נדבך סיום של התפתחות הדרגתית", (אלדרידג' Time Frames 1985, הוצ' סימון ושוסטר נ"י, עמ' 146).

סטנלי כותב: "מממצאי המאובנים עולה כי מין טיפוסי מתקיים במשך מאה אלף דורות, או אפילו מליון דורות ויותר, בלי שיחולו בו שינויים.. לאחר הופעתם רוב המינים כמעט שאינם עוברים התפתחות כלשהי לפני הכחדתם", (סטיבן סטנלי, The New Evolutionary Timetable, 1981 עמ' XV הוצ' ספרי יסוד ניו יורק).

בין התקופות בולט "המפץ הקמבריוני", בו הופיעו צורות חיים רבות מאד באופן מושלם, ללא שום זכר להתפתחות: "תקופת הקמבריון בה הופיעו החיים, מצטיינת בכך שהחיים הופיעו בפתאומיות, אין שום הדרגה בהתפתחות המאובנים, ומופיעות מערכות ומחלקות חדשות בקצב חסר תקדים", (מ.א.ס מקמנמין Scientific American אפריל 1987 כרך 256 עמ' 90. ועוד רבים).

שרודר כותב: "בציבור מקובלת הסברא שמאובנים מוכיחים את תקפות האבולוציה הקלאסית. אבל רוב הפליאונטולוגים מודים שסברא זו אין לה בסיס. לפי התמונה העולה מתיעוד המאובנים, התפרצויות של שינוי צורני אירעו בתוך פרקי זמן קצרצרים עד להפתיע. ההיבט הקטוע הזה של תיעוד המאובנים לא נצפה מראש.. לאור הראיות ההולכות ומצטברות המלמדות שיש פגם בתיאורית האבולוציה הקלאסית פירסם כתב העת סיינס (גליון 267, 1995 עמ' 1421) דו"ח ממנו אנו לומדים כי "המחקר היסודי ביותר על הפורמציה של מינים בתיעוד המאובנים מאשר שמינים חדשים מופיעים בפתאומיות לא דרוינית", (המדע והאל, עמ' 129).

"מן המאובנים האלו ומתגליות אחרות עולה שכל מערכות בעלי החיים הופיעו כמעט סימולטנית.. בתור הקמבריום.. אחת התעלומות הגדולות באבולוציה של היצורים החיים היא מדוע לא הופיעה שום מערכת חדשה מאז התפרצות החיים בתור הקמבריום.. המאובנים הקוראים תיגר על מושג האבולוציה הקלאסית הזה נמצאו בכל רחבי העולם במערב קנדה ליד צ'נגג'יאנג בדרום סין, באפריקה, בגרנלנד, בשוודיה.. אלה הם הנתונים, איש אינו חולק עליהם", (המדע והאל, עמ' 130-1).

מול העובדות האלו, ניסו החוקרים לתקן את התיאוריה, כשהם בעצם מתארים את המציאות, מבלי להסביר אותה יותר מדי, זו תיאוריית "שיווי המשקל המקוטע" (Punctuated Equilibria), לפיה ההתפתחות באמת לא היתה איטית, ברמת המוטציות המוכרות לנו, המצריכות הרבה סבלנות ושלבים שלא היו ולא נבראו. ההתפתחות באה ברמה של מוטציות ענק, קפיצות משמעותיות, הפליאונטולוג האירופאי, א. ה. שינדוולף (Shindewolf), שסלל את הדרך לאלדריג' וגולד מפתחי "שיווי המשקל המקוטע", טען שהציפור הראשונה הגיחה מביצת זוחלים, כ"מוטציה גדולה", כלומר, כתוצאה מ"תאונה" ענקית שהתרחשה במבנה הגנטי (Steven M. Stanley, Macroevolution: Pattern and Process, San Francisco: W. H. Freeman and Co. 1979, pp. 35, 159.). וכן טוענת תיאוריה זו, כי הטמעת המוטציות אירעה בקבוצות מבודדות ובמהירות, ולכן אין להן עקבות.

ספרו של סטיבן ג'י גולד על שיווי המשקל המקוטע וסקירות עליו: Stephen Jay Gould (2007) Punctuated Equilibrium Belknap Press of Harvard University Press, 396 pages. 'Punctuated Equilibrium' is an edited reprint of Chapter 9 from Gould's The Structure of Evolutionary Theory . Review: Trends in Ecology & Evolution Volume 23, Issue 3, March 2008, Pages 121-122

כאן יש נסיון להוכיח את שיווי המשקל המקוטע כתוצאה מניסויים בחידקים, ובכל אופן לא מדובר שם על היווצרות מינים, אלא על עליה בגודל הממוצע של החידק.

סטיבן ג'י גולד דן בשלשה נסיונות הסבר למפץ הקמבריוני (1.השלב שקדם למפץ הושמד ע"י חום, 2. השלב הקודם היה ביבשה ואנו חשפנו רק את שלב הים, 3. השלב הקודם היה רכיך ולכן לא השתמר במאובנים). ברור שאין קץ ליצירתיות של המח האנושי, והכל יכול להיות, אפשר להסביר שהיתה אבולוציה שהביאה למפץ הזה, אבל זו לא הפרשנות הסבירה. ציפינו למצוא עקבות לאבולוציה, ואנו מוצאים תירוצים.

מקורות והרחבה:

בתור הקמבריון (לפני כ550 מליון שנה לפי התיאוריה) הופיעו חלזונות טרילוביטים )סרטנים קדמוניים( ספוגים, תולעים, מדוזות, קיפודי-ים, וחסרי-חוליות מורכבים נוספים. רוב היצורים בתור זה הם בעלי מערכות מורכבות ומבנים מתקדמים, כגון עיניים, זימים, ומערכות מחזוריות, הזהות במדויק לדוגמאות הטיפוסיות המודרניות. לדוגמה, מבנה העין הריסני בעל העדשה הכפולה של הטרילוביטים הינו פלא בריאה. דייויד רופ (Raup), פרופסור לגיאולוגיה באוניברסיטאות: הארוורד, רוצ'סטר ושיקגו, אומר "הטרילוביטים מלפני 450 מיליוני שנים השתמשו בתכנון אופטימאלי שהיה מצריך מהנדס אופטי" מיומן מאוד ובעל דמיון פורה כדי לפתחו כיום". (David Raup, "Conflicts Between Darwin and Paleontology", Bulletin, Field Museum of Natural History, Vol 50, January 1979, p. 24.).

חסרי-חוליות מורכבים אלו הופיעו באופן פתאומי ובשלמות, ללא כל צורת חיבור או מעבר בינם ובין היצורים החד-תאיים שהיוו את צורות החיים היחידות שקדמו להם על פני האדמה ריצ'רד מונסטרסקי (Monastersky), עיתונאי ב"חדשות מדע", אחד מכתבי העת הפופולאריים של ספרות האבולוציה, ציין את הדברים הבאים לגבי ה"מפץ הקמבריוני" שהינו מלכודת-מוות עבור תיאורית האבולוציה לפני חצי מיליארד שנה, הופיעו לפתע הצורות המורכבות מאוד של חיות אותן אנו רואים כיום. רגע זה בדיוק בתחילת תור הקמבריון של כדור הארץ, לפני כ- 550 מיליון שנה, ציין את המפץ ההתפתחותי שמילא את הים ביצורים המורכבים הראשונים של כדור הארץ.. מערכת בעלי החיים הגדולה של זמננו כבר נכחה בתור הקמבריון המוקדם...והם נבדלו זה מזה כפי שהם כיום." (Richard Monastersky, "Mysteries of the Orient", Discover, April 1993, p. 40.).

 מאמר שפורסם בכתב-העת "מדע" בשנת 2001 אומר: "ראשית תור הקמבריון, לפני 545 מיליון שנה, נצפה בהופעה הפתאומית בתיעוד המאובנים של כמעט כל סוגי בעלי- החיים העיקריים )מערכות( שעדיין שולטים במכלול אוכלוסיות החי והצומח כיום".( Richard Fortey, "The Cambrian Explosion Exploded?", Science, vol 293, No 5529, 20 July 2001, p. 438-439.).

ריצ'רד דוקינס (Dawkins), כותב: "לדוגמה, שכבות סלעי הקמבריון....הינן הקדומות ביותר בהן אנו מוצאים את רוב הקבוצות העיקריות של חסרי החוליות. ואנו מגלים שרבים מהם כבר מצויים במצב מתקדם של התפתחות, בדיוק באותה תקופה עצמה שהתגלו בה. זה כאילו שהם רק הוצנחו לשם, ללא כל היסטורית התפתחות." (Richard Dawkins, The Blind Watchmaker, London: W. W. Norton 1986, p. 229.).

דוגלאס פוטוימה, ביולוג ידוע, כותב: יצורים, או שהופיעו על פני האדמה מפותחים באופן מלא או שלא. אם לא הופיעו כך, הרי שהיו חייבים להתפתח ממינים שהתקיימו קודם, באמצעות תהליך של השתנות. אם הופיעו במצב מפותח במלואו, אכן מחויב שהם נוצרו על-ידי אינטליגנציה כל-יכולה מסוימת." (Douglas J. Futuyma, Science on Trial, New York: Pantheon Books, 1983, p. 197.).

גם כאן, דארווין עצמו הכיר באפשרות זו כשכתב: "אם מינים רבים, המשתייכים לאותם סוגים או משפחות, באמת התחילו את החיים בבת-אחת, העובדה תהיה קטלנית לתיאוריה של המוצא באמצעות השתנויות אטיות דרך ברירה טבעית". (Charles Darwin, The Origin of Species: A Facsimile of the First Edition, Harvard University Press, 1964, p. 302.).

לאור כל הנתונים האלו, אפשר להבין את דברי סטבינס האומר כי "קל יותר להפריך את האבולוציה באמצעות עדות המאובנים, מאשר להוכיחה על ידיהם", (Variation and evolotion un Planets, p' 517). ופרופ' אנדרוז אומר: "בשלב הנוכחי של המחקר הגיאולוגי עלינו להודות כי אין שום דבר בממצאים הגיאולוגיים הסותר את הגישה הבריאתנית", (Edmund Ambrose, The Nature and Origin of the Biological World (New York: John Wiley & Sons, 1982), p. 164 (emphasis added).

על המאובנים הסותרים את התיאוריה כותב פרופ' ניילס אלדרידג' אוצר מוזיאון הטבע האמריקני "האמונה במיתוס של התפתחות הדרגתית ואיטית המקדמת את המין האנושי, הקסימה את החוקרים באלגנטיות ובפשטות שלה, עד כדי התעלמות מכל ההוכחות שסתרו את המיתוס הזה", (נ. אלדרידג' וי. טטרסל The Myths of Human Evolution 1982, בהוצ' אוניב' קולומביה עמ' 120).

במפץ הקמבריוני קשורה שערוריה מדעית בלתי מפוענחת:

"וולקוט היה פליאונתולוג ידוע שם ומומחה עולמי בתחום היצורים הרב תאיים, בשנת 1909 הוא גילה גוש צפחה במעבר ברג'ס שלפי תיארוך השכבות המקובל הוא בן 500 מליון שנה, לתדהמתו בסלע עצום זה שנשתייר כצורתו מאותה תקופה הוא מצא קרוב לשמונים אלף ממצאים! ולמרבה הפלא הממצאים כללו את כל צורות החיים המוכרות סרטנים, בעלי עיניים, בעלי זימים, פרוקי איברים, בעלי איברי עיכול, ספוגיים תולעים, חרקים, דגים, כל היצורים האלו היו קיימים לפני 500 מליון שנה, בזמן שלפי התיאוריה בתחלת תור הקמבריום לא היו אלא חיידקים חד תאיים אצות פרוטוזואה ודומיהם! אך למרבה הפלא כל הממצאים והרישומים עליהם נקברו במגירות מעבדתו של וולקוט, מאובנים אלו נתגלו שנית רק בשנת 1990! וולקוט היה מנהל מערכת המוזיאונים הגדולה בעולם (סמיתסוניאן) וידיד אישי של שלשה מנשיאי ארצות הברית, לו רק רצה לפרסם את ממצאיו לא היה לו כל קושי, האמנם קשר שתיקה? ובכן, נמצא האשם: פרופ' סטיבן ג'יי גולד מהרוורד קבע כי בגלל אמונתו באלהים לא הבין וולקוט את חשיבותם של ממצאיו!", (המדע והאל 54-63).

מינים קיימים כצורתם לאורך תקופות, ללא שיד המקרה נותנת בהם שינויים: הדג לינגולה קיים ללא שינוי ניכר במשך כל עת הזכרונות הגיאולוגיים (דברי ימי עולם ה.ג. ולס א' עמ' 48), כך גם לגבי צבים שונים (אנצ"ע ערך זוחלים עמ' 694). כך רב סנפיר, אמיה, זאב המים, שוים למאובנים שלהם מתקופת השלישון (60 מליון שנה).

מיני האדם לא עברו שינויים

הומו ארקטוס לא השתנה במשך מליון שנים, סטיבן סטנלי (Stanly) מאוניב' ג'ונס הופקינס כותב: "יצור זה התקיים במשך יותר מליון שנה בלא שחל בו כל שינוי של ממש", (The New Evolutionary Timetable, 1981 עמ' 147, הוצ' ספרי יסוד ניו יורק). וכן ד' פילבים (סינטיפיק אמריקן מרס 1984 כרך 250 עמ' 68): "ההומוניד הומו ארקטוס משמש דוגמא ליציבות הוא התקיים בלי כל שינויים במבנהו במשך יותר ממליון שנה".

האדם המודרני, הופיע לפתע ומאז עד ימינו לא חל בו שום שינוי (סטנלי שם עמ' 153), במשך כל זמן קיומו של האדם הניאדרתלי לא חלו בו שינויים כלשהם", (סטנלי עמ' 151). "האדם המודרני הופיע כאילו מאין.. והוא כבר בעל מאפינים יחודיים, שהיו בלתי צפויים לחלוטין בהתבסס על היצורים שקדמו לו", (שם. Scientific American "האדם הניאנדרתלי" דצמבר 1979 כרך 241 עמ' 94-105).

האדם הניאנדרתלי שרד במשך 100,000 שנה בלי שחל בו כל שינוי (א. טרינקהאוס וו. הוולס Scientific American דצמבר 1979 כרך 241 עמ' 94-105 "הניאדרתלים") ונכחד באופן פתאומי ביותר (שם עמ' 101). אלדרידג' כותב: האדם הניאנדרתלי לא יכול היה להיות האב הקדום שלנו (אלדרידג' עמ' 155) אין כל סימן המצביע על התפתחות אבולוציונית מן האדם הניאנדרתלי לאדם המודרני (אנצ' קימברידג' לארכיאולוגיה 1980עמ' 88) "האדם המודרני הופיע לפתע וצורתו היתה זהה מכל הבחינות לצורתו של האדם בן זמננו", (נ. אלדרידג' וי. טטרסל The Myths of Human Evolution 1982, בהוצ' אוניב' קולומביה עמ' 155).

האדם מופיע - כמין אחד מושלם

גם האדם ההיידלברגי שמוחו הממוצע מכיל רק כ1050 סמ"ק (לעומת כ1400 שלנו) השתמש בכלי אבן ובאש, ולכן הוא בודאי מוגדר כאדם בעל תבונה אנושית. ומכאן כי מאז שהופיע מין האדם עלי אדמות הוא היה כאחד האדם. הימצאות גזעים בעלי נפח מוח קטן אינה מלמדת דבר, בדיוק כשם שמצאנו הבדלים בימינו בנפח המוח (מ1300 ועד 1500 סמ"ק). נפח גולגלתו של האדם הקרומאניוני היה גדול משלנו (1800 סמ"ק), וגבהו הממוצע 180 ס"מ, לו הוא היה מוצא את שלדינו, היינו נחשבים בעיניו למין פרימיטיבי ביותר, אך איתרע מזלו ואנו אלו שמנתחים את שאריותיו.

במציאות שבשטח אין אלא אדם או קוף, האדם מאז הופעתו מוגדר כאדם על כל מאפייניו, למרות ההבדלים במבנה פנים, אין שום אפשרות לראות סדר ההולך מן הפשוט אל המורכב. מבנה גולגולת שונה אנו מוצאים גם בימינו בקבוצות אנתרופולוגיות שונות. ההבדל בין האדם לקוף אינו רב מבחינה פיזית, אך רב מאד מבחינת יכולות. ולפיכך נאלצת התיאוריה להניח כי האדם הוא קפיצה בממדים בלתי נתפסים של האבולוציה, ביחד עם עמידה במקום בלתי צפויה. במשך זמן בו לא 'הספיק' הגוף להתפתח כמעט בכלום, העניקה האבולוציה לאדם תכונות השוות בערכן לכל תכונות בעלי החיים מאז הבריאה: דיבור ושפה, חכמה והשגים שכליים עצומים, אהבה ושנאה שאיפה לכבוד ותהלה, רצון בסיפוק והגשמה, יכולת למנוע את רצונות הגוף למען ערכים, רגשנות ורחמים, שאיפה ליופי ותרבות, ועוד ועוד. קפיצה זו כמעט ולא לוותה באבולוציה פיזית, ההבדלים בין מח האדם לשימפנזה הינם פחות מאחוז אחד. גם אם נניח שלאנשי הקופים היה סנטר פחוס מעט ומצח עקום, אין זה אלא מיקרו-שלב קטן ושנוי זעיר שכלל אינו נחשב במפות האבולוציוניות, מקביל למשל להתארכותם של המיחושים בחלק מן הצרצרים. וכך בעוד האבולוציה אינה מעניקה לאדם שום שנוי פיזי, העניקה לו שנויים ומעלות רבות כל כך שהינם חובקות עולם, מה שלא העניקה מעולם?

כל בני האדם שוים: "יש לציין את הדמיון הגנטי המפתיע בין כל בני אדם. אם לוקחים בחשבון את מספרם העצום של פרטים במין שלנו ואת התפוצה הרבה שלנו על פני כדור הארץ, היתה צריכה להיות הסתעפות גנטית רבה יותר בין האוכלוסיות. ההסתעפות הזו אינה קימת. למשל תפוצתן הגיאוגרפית של הגורילות הרבה יותר מוגבלת מזו של בני האדם ומספרן קטן בהרבה ממספרם ובכל זאת ההבדלים הגנטיים ביניהם מקיפים הרבה יותר מזו שבין בני האדם. הדמיון הגלובלי שלנו מורה שלפני זמן לא רב היה לכל בני האדם אב משותף", (המדע והאל עמ' 170).

אין ברירה טבעית שיטתית

צירוף של כל הנתונים שבידינו על כדור הארץ בימי קדם, מגלה כי אין שום עדות לברירה טבעית בצורה בה היא מוצגת ע"י התיאוריה. אין אנו רואים סכימה של יצורים חלשים שלא שרדו, החד תאיים הם אלו ששרדו והם האוכלוסיה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ - לעומת הדינוזאורים והממותות הגדולות שנכחדו. לפנינו מדגם מכל סוגי החיים מבלי שום נטיה של היכחדות מינים חלשים. מחסרי החוליות ה'חלשים' יש בערך פי 3 מינים מאשר מבעלי החוליות. הברירה הטבעית היא כנראה ברירה סלקטיבית מכיון שהיא השמידה את כל הראיות אחריה.. (אמנם לצורך התיאוריה המין כולו אינו חייב להיכחד, רק נציגיו באותה נישה של בידוד רבייתי. אבל בכל אופן הצגת הברירה הטבעית של היתרונות והחסרונות כקובעת גורלות אוכלוסיה - אינה נכונה, כי המציאות מראה שכולם מצליחים לשרוד, ולכן המקומות בהם נכחד מין מסויים כתוצאה מיתרון הם לא מעשים שבכל יום וחלק מההיסטוריה הקבועה של משחקי כוחות בטבע).

תיאוריות הפגיעה לפיהן נכחדו הדינוזאורים ע"י פגיעת מטאור, גרמו לפרופ' ראופ, במאמרו "הכחדת המינים, רוע הגנים או רוע המזל?" לקבוע "המזל הוא ששיחק לקבוצות ביולוגיות מסוימות בלי כל התחשבות ביכלתן לשרוד, ובלי כל קשר לברירה הטבעית שהיא הבסיס לתורת דרוין", (ד.מ. ראופ Acta Geologica Hispanica, 1981, כרך 15 עמ'25-33).

"היעלמותם הפתאומית הלא אבולוציונית של כמליון מינים שונים בעת ובעונה אחת היא עובדה מוגמרת בעיני כל ביולוג מקצועי, כתב העת Scientific American פירסם את הראיות המדעיות בשני מאמרים שכותרתם "ההכחדה ההמונית בעידן המזוזואיקון המאוחר", וכן "ההכחדה ההמונית באוקינוס". ממחקרים של השנים האחרונות עולה כי לא פחות משבע פעמים פקדה את כדור הארץ הכחדה המונית של רוב בעלי החיים", (אביעזר, בראשית ברא עמ' 66).

ארנסט צ'יין חתן פרס נובל לביולוגיה מאוניב' אוקספורד קובע: "רעיון הישרדותו של המתאים ביותר הוא היפותזה שאינה מתבססת על ראיות כלשהן ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות", (מובא אצל הסו עמ' 281).


-