פארק אתרים | מפת האתר | דווח על הפרה | ממשק ניהול
מוצא החיים

גישה ספקנית לאבולוציה

סקר הסקרים
כמה אורך חיים אתה מעריך שיהיה לתיאורית האבולוציה בעולם המדע?
 כ5 מליארד שנים
 לפחות כמה מאות שנים
 תוך מספר שנים היא תתפוגג ותיחשב לפסבדו מדע
 אבולוציה ? כבר מזמן לא קיימת, פאסה
בעיית המוטציה ב'

 

בעיית המוטציה ב'

מקור אינפורמציה

 

אין התקדמות מבלי אינפורמציה

המוטציות הן וריאציה של הקודים הקיימים, או צירופים אקראיים. לא אלו ולא אלו יכולים לספק אינפורמציה חדשה. הסוג הראשון מעצם הווייתו הוא מוגבל בתוצאות - הוא יכול רק לשחק עם הקיים. הסוג השני הוא אקראי לגמרי ואינו יכול לספק אינפורמציה מורכבת, משהו שיביא לפונקציה שלא היתה קיימת. מדת האורך, הרוחב, המיקום, צפיפות החומר, וכדו' יכולה להשתנות גם באקראי. אבל משהו חדש, מסוג שלא היה קודם, מסוג ההבדלים בין המינים החיים, לא אלו שמסתכמים בצואר ארוך בלבד (גם לג'ירפה יש מערכות מיוחדות לצורך הצואר הארוך), לא יכול להיווצר מתוך צירוף אקראי. התא הראשון נוצר פעם אחת בשביל התיאורייה, זה נושא לעצמו. אבל המוטציה היא לחם חוקה של התיאוריה, לא ייתכן שצירופים אקראיים יצרו פקודות באופן קבוע ומסודר מליארדי פעמים. שינוי אקראי אינו הופך לפקודה, ואפילו לא לפקודה הקטנה ביותר, כל זמן שהיא נושאת בחובה אלמנט חדש, שלא היה קיים.

נכון, שמשחק עם הקיים, בצירוף אי אלו שינויים אקראיים, יכול באופן תיאורטי להסביר חלק קטן מהחידושים שבין מין למין. אבל מדובר בדבר כל כך רחוק, שלא נצפה מעולם, ולכן אי אפשר לבסס עליו את כל מליארדי המינים ופרטיהם. החוקר וורן וויבר (Weaver) העיר לגבי הדו"ח שהוכן על-ידי ה"וועדה לבדיקת השפעות גנטיות של מוטציות גרעיניות שעשויות להיות רדיואקטיביות", שהוקמה כדי לחקור את השלכות השימוש בנשק גרעיני במלחמת העולם השנייה: "רבים ישתוממו לגבי הידיעה, שמבחינה מעשית, כל הגנים הידועים שעברו מוטציה הינם מזיקים." (Warren Weaver, "Genetic Effects of Atomic Radiation", Science, Vol 123, June 29, 1956, p. 1159.).

ככל שאנו בודקים ומנסים לחפש אסמכתא לכך שהדבר אפשרי, מתברר שאין שום אסמכתא כזו, ואפילו לא אחת. ההבדלים בין המינים הם עצומים, שלא לדבר על האדם שהביא לעולם תודעה, אהבה, כעס, גאוה, חמלה, התרגשות, כל זאת מבלי מקור אינפורמציה?

 

אין דוגמא של מוטציה מוסיפת אינפורמציה

הסתגלות חיידקים

דוגמא קלאסית למוטציה בזמננו, היא הסתגלות של חיידקים לאנטיביוטיקה. או של חרקים לחמרי הדברה.

 הביופיזיקאי פרופ' אריה ל. ספטנר  (Spetner)מתאר את שני המנגנונים בהם הצליחו חיידקים לפתח עמידות לאנטיביוטיקה: הראשון הוא העברה אפקית של גנים, (קישורים לתיאור התופעה: 1 2 3). והשני הוא אבדן זיהוי ע"י האנטיביוטיקה. העברת גנים היא התפשטות של גן שהיה קיים, וקליטתו על ידי יצור חדש. מה שלא רלבנטי לייצור גן חדש. אבדן זיהוי, פוגם ביכולת הזיהוי של האנטיביוטיקה את החיידק, בשביל זה אין החיידק צריך לייצר חומר פונקציונאלי (שמתוכנן עבור הימלטות מאנטיביוטיקה), מספיקה העובדה שהוא השתנה כתוצאה ממוטציה, וכבר האנטיביוטיקה אינה יכולה לזהותו. (Dr. Lee Spetner, "Lee Spetner/Edward Max Dialogue: Continuing an exchange with Dr. Edward E. Max", 2001,). ראה על כך גם כאן. דומה הדבר לאדם שמוטציה גרמה לו להיות חסר רגל, ולכן לא גוייס לצבא - זו בהחלט מוטציה המעניקה יתרון, אבל אין כאן יתרון פיזי הנצבר לזכותו של המין, אלא יתרון עקיף. "מיקרו-אורגניזם יכול להשיג לעתים עמידות בפני אנטיביוטיקה דרך החלפה אקראית של נוקליאוטיד  בודד", (ספטנר שם).

גם הביולוג פרנסיסקו איילה (Ayala) כותב: "נראה שהגרסאות הגנטיות הנחוצות לעמידות בפני רוב הסוגים השונים של חומרי הדברה היו קיימות מראש בכל פרט של האוכלוסיות שנחשפו לתרכובות אלו מעשה ידי- אדם", (Francisco J. Ayala, "The Mechanisms of Evolution", Scientific American, Vol. 239, September 1978, p. 64.).

"המוטציות הדרושות למקרו-אבולוציה לא נצפו מעולם. מעולם לא נוספה אינפורמציה כלשהי דרך מוטציות אקראיות כלשהן שהיו עשויות לייצג את המוטציות המתחייבות על-ידי תיאורית הניאו-דארוויניזם ושנבחנו ברמה המולקולארית. השאלה שאני מעלה היא: האם המוטציות שנצפו הינן מן הסוג שתומך בתיאוריה? מתברר שהתשובה היא לא", (ספטנר, שם, וברשת).

 

עש הפלפל הבריטי

בשנת 1959 התפרסמה הדוגמא המפורסמת של העש, שברירה טבעית הפכה אותו לעש כהה. זו הדוגמא הקלאסית לאבולוציה בפעולה, המתבססת על סדרות ניסויים שנערכו על ידי הביולוג הבריטי ברנרד קטלוול (Kettlewell). העש שינה את צבעו מלבן לשחור, והודות לכך שרד, מכיון שההסוואה שלו התאימה לתנאי השטח החדשים (העצים הלבנים הפכו שחורים עקב פיח תעשייתי שהתפזר באיזור).

אך עדיין, גם לפי התיאור הפשטני והלא מדוייק הזה (ראה להלן), המדובר בשינוי זניח. לא התפתח איבר חדש, ובודאי לא נוצר מין חדש. התכהה הצבע. היתרון הברירתי שבשינוי זה אינו תלוי בפונקציה של השינוי, הצבע אינו משמש לשום דבר, הוא רק מתאים במקרה לצבע הרקע ומיייצר הסוואה. דומה הדבר לדוגמא של האדם שנולד גידם ומקבל פטור מגיוס לצבא.

יתירה מזאת, אין כאן שום אבולוציה, העש הכהה היה קיים קודם לכן, הוא רק התרבה על חשבון העש הבהיר, ולכן לא היתה מעורבת כאן כלל מוטציה. העש הבהיר לא נכחד, אלא רק התמעט. 

הביולוג המולקולארי ג'ונתן וולס (Wells) מתאר את ההתרחשות בצורה יותר מדוייקת: "ניסויים רבים שנערכו לאחר ניסוייו של קטלוול גילו שרק סוג עש אחד נח על גזעי עצים, וכל יתר הסוגים העדיפו לנוח מתחת לענפים קטנים ואופקיים. מאז שנת 1980 התברר שעש הפלפל אינו נוהג כלל לנוח על גזעי עצים. במשך 25 שנות עבודת-שטח, מדענים רבים כגון סיריל קלארק ( (Clarke ורורי הוולט Howlett)) מייקל מאג'רוס  (Majerus)טוני לייברט (Liebert) ופול ברייקפילד  (Brakefield), הסיקו ש"בניסוי של קטלוול, העש אולץ לפעול בצורה לא טיפוסית, לכן תוצאות הבדיקה אינן יכולות להיחשב כמדעיות". מדענים שבחנו את מסקנותיו של קטלוול העלו תוצאה מעניינת אף יותר: למרות שניתן לצפות לכך שכמות העש הבהיר תהיה גדולה יותר באזורים פחות מזוהמים באנגליה, אוכלוסיית העש הכהה באותם מקומות הייתה גדולה פי ארבע מאוכלוסיית העש הבהיר. הממצא מעיד על כך שלא היה מתאם בין אוכלוסיית העש ובין גזעי העצים, כפי שנטען על-ידי קטלוול, וחזר ונטען כמעט בכל המקורות האבולוציוניסטים ככל שהמחקר העמיק, השערורייה שינתה ממד: "פרטי העש על גזעי העצים" שצולמו על-ידי קטלוול, היו למעשה פרטי עש מתים. קטלוול השתמש במדגם של פרטים מתים שהודבקו או ננעצו על גזעי העצים ולאחר מכן צולמו. לאמתו של דבר, אכן היה סיכוי קלוש בלבד ללכוד במצלמה תמונה אמיתית שכזו משום שפרטי העש לא נוהגים לנוח על גזעי העצים אלא מתחת לעלים. (Jonathan Wells, Icons of Evolution: Science or Myth? Why Much of What We Teach About Evolution is Wrong, Regnery Publishing, 2000, p. 141-151).

אמנם מדובר כאן רק בדוגמא, שאין להתעכב עליה יותר מדע. אבל מכיון שדוגמא זו שמשה תמיד כאבן יסוד בקורסים של מבא לאבולוציה, הגילויים האלו (בשלהי שנות ה90) גרמו אי נעימות רבה. ג'רי קוין (Coyne) כתב אז: "תגובתי העצמית מזכירה לי את הזעזוע שנכח סביב התגלית שלי, בגיל שש, שהיה זה אבי, ולא סנטה שהביא את המתנות בערב חג המולד", (Jerry Coyne, "Not Black and White", a review of Michael Majerus's Melanism: Evolution in Action, Nature, 396 (1988), p. 35-36).

בנושא קרוב אומר ליבוביץ: "השאלה כיצד יתכן ששינויים כימיים בגנו טיפוס גורמים בפנוטיפוס שינויים מורפולוגים או פונקציונליים, שאינם כימים בלבד (ולפעמים אינם כימיים כלל) אלא מתבטאים בשינויים תורשתיים בקונסטיטוציה של האורגניזם. דוקא לגבי שאלה זו אין לנו היום תיאוריה מדעית ואף לא השערה המניחה את הדעת. נמצא שכל תורת אבולוציה חסרה היום ביסוס המשלב אותה בידע שיש לנו במדעי הטבע הכלליים", (בריאת העולם, אבולוציה ודת. יום עיון שהתקיים ביוזמת חמד"ת ירושלים 25/11/92. הוצ' הקיבוץ המאוחד תשנה').


-