פארק אתרים | מפת האתר | דווח על הפרה | ממשק ניהול
מוצא החיים

גישה ספקנית לאבולוציה

סקר הסקרים
כמה אורך חיים אתה מעריך שיהיה לתיאורית האבולוציה בעולם המדע?
 כ5 מליארד שנים
 לפחות כמה מאות שנים
 תוך מספר שנים היא תתפוגג ותיחשב לפסבדו מדע
 אבולוציה ? כבר מזמן לא קיימת, פאסה
מדע או מיתוס ג'

 

האבולוציה כמדע? ג'

האקסיומות של התיאוריה

 

כפי שראינו, תיאוריית האבולוציה מתמודדת עם בעיות קשות. לא מתעלמים מהבעיות האלו, אלא עובדים עליהן, מציעים פתרונות, ומדגימים התרחשויות. אבל עדיין אי אפשר לומר שהבעיות נפתרו, שהתיאוריה מושלמת ומסבירה את הכל. אין כאן תיאוריה קיימת, אלא מגמה, מגמה להסביר את כל הממצאים בצורה טבעית.

ולכן אין מדובר כאן במספר אופציות או מסלולים שביכולת המדע לבחור, אין אלא דרך אחת. לכל מי שדוגל בהשקפה מטריאליסטית ישנה ברירה אחת - למצוא נוסחה כל שהיא של התפתחות, לעבוד עליה, ולקוות להשתפרות הנוסחה עם התקדמות המדע. אבל למי שאינו מטריאליסט, די בכך שיהיה ספקן, שלא יאנוס את עצמו להאמין באבסורדים, בכדי שהעולם ומורכבותו יישארו בפניו כחידה וכמקור מסתורין הנוגע במה שמעבר. ולא כסכימה דמיונית של פונקציות כימיות שהיו מאז ומעולם.

ריצ'רד ק. לבונטין (Lewontin) מאוניברסיטת הארוורד כותב: "אין זה שבאופן כלשהו השיטות ומוסדות המדע מאלצים אותנו לקבל את ההסבר המטריאליסטי של העולם הפנומנאלי, אלא להיפך. אנו כפויים על-ידי נאמנות אפריורית לעקרונות מטריאליסטים ליצור מערכת של חקירה ושל מושגים שמייצרת הסברים מטריאליסטים, לא חשוב עד כמה הינם מנוגדים לאינטואיציה ולא חשוב עד כמה הינם תמוהים לחסרי הניסיון. יתר על כן, המטריאליזם הינו מוחלט, כך שאיננו יכולים להתיר כל דריסת רגל אלוהית בפתח", (Richard Lewontin, "The Demon-Haunted World", The New York Review of Books, January 9, 1997, p. 28.).

גם גורג' וולד אומר: "הדעה ההגיונית היתה להאמין בהיווצרות עצמית של החי או להאמין באירוע של בריאה ע"י כח על טבעי, אין דרך שלישית. מסבה זו מדענים רבים בחרו באמונה בהיווצרות עצמית כהכרח פילוסופי.. לדעתי, אין למדען ברירה אלא לגשת לבעיית מקור החיים עם ההשערה של היווצרות עצמית.. ומכיון שראינו כי היפותזה זו אינה עומדת במבחן העובדות עלינו לאמץ את ההשערה כי בעבר היו תנאים אחרים, בהן כן היתה היווצרות עצמית.. אדם צריך רק לעיין בעצמת המשימה (של בריאה עצמית) כדי להבין כי בריאה עצמית של יצור חי היא בלתי אפשרית. אבל אנחנו כאן! וכתוצאה מכך, אני מאמין בהיווצרות עצמית! ", (G.Wald, Scientific American, Vol 191,No 4 ,Aug. 1954). מדובר על הנחת יסוד, שתודעה, אהבה, כעס, גאוה, חמלה, התרגשות הם ביטויים כימיים בלבד, ואינם אלא שכלול של הכימייה של הדומם.

ריצר'ד דוקינס כותב: "בעקבות יום היה אתאיסט יכול לומר: 'אין לי הסבר ליצור הביולוגי המורכב, כל שאני יודע הוא שאלהים אינו הסבר טוב, ולכן עלינו לחכות ולקוות שמישהו יביא הסבר טוב יותר', היה זה דרוין זה שהעניק לאתאיזם את הגשמתו האינטלקטואלית", (השען העיור עמ' 20). במקום אחר בספרו הוא קובע: "עובדת האבולוציה היא אמת כמו העובדה שכדוה"א סובב סביב השמש".. ובהמשך: "אנו יודעים שהחיים הופיעו כאן, כך שלא ייתכן כי הסתברות הופעתם זעומה במדה בלתי אפשרית", (השען העיור עמ' 159).

בצורה זו אין כל בושה להשתמש בטיעונים מעגליים בשיטת "המשיח ישקר?", כך קארל סאגאן כותב: "הזמן שעמד לרשות התפתחות החיים נראה קצר מאד.. כיון שהחיים הופיעו על כדור הארץ יש לנו כאן עדות נוספת שהתפתחות החיים היא בעלת הסתברות גבוהה", (מתוך מאמר בסינטיפיק אמריקן 1972, 232 עמ' 82). פרופ' וייסקופ (נשיא האקדמיה האמריקאית למדעים) במהלך כנס מתמטיקאים שעסק בנושא הסתברות האבולוציה (1967) טען כי אחת ההוכחות ליכלתה של הברירה הטבעית היא הצלופח, מכיון שהוא מסוגל לבצע התנהגויות מורכבות ומסובכות, הרי שאין קושי כה גדול ביצירת דברים מורכבים מלא כלום..

הזואולוג הצרפתי המפורסם, פייר פול גרסה ( (Grass, לשעבר נשיא "האקדמיה הצרפתית למדעים" כותב: "קשה להאמין להופעתן המתאימה של מוטציות העונות על צרכי בעלי החיים והצמחים. עם זאת התיאוריה הדארוויניסטית דורשת אף יותר מכך: צמח יחיד, בעל חיים יחיד, יזדקק לאלפי אלפים של אירועים ברי-מזל ומתאימים. לכן, ניסים הפכו לנוהג: אירועים בעלי הסתברות קטנה לאין סוף לא איחרו להגיע.. אין חוק נגד חלימה בהקיץ, אולם אסור למדע להיכנע לכך", (Pierre-P Grass, Evolution of Living Organisms, New York: Academic Press, 1977, p. 103.).

עוד הוא אומר: "עבור אבולוציוניסטים המקרה הפך לסוג של השגחה עליונה, שתחת מסווה האתיאיזם, אין נוקבים בשמו אלא סוגדים לו בחשאי", (Ibid, p. 107). מה שמזכיר את דברי גולד: "דרוין זכה למעמד של קדוש בקרב הביולוגים התומכים באבולוציה", (ס.ג'. גולד, 1984 בConceptual Issues in Evolutionary Biology  בהוצ' אוניב' MIT עמ' 256,260). פרופ' קונקלין מאוניב' פרינסטון כותב: "המושג של אבולוציה אורגנית הפך לגבי הרבה ביולוגים לאובייקט של התמסרות דתית לאמיתה.. זוהי בודאי הסיבה מדוע שיטות ביקורת חמורות המשמשות בתחומי הביולוגיה האחרים לא יושמו לגבי השערת האבולוציה", (E.G. Conklin Cited in "Darwin Retried" p. 127).

 

 

צ'אנדרה וויקראמאסינג כותב: "מתקופת הכשרתי המוקדמת, עברתי שטיפת מוח מסיבית שנועדה לגרום לי להאמין שמדע אינו יכול לעלות בקנה אחד עם כל סוג של בריאה מכוונת. למרבה הצער, רעיון זה היה חייב להיזנח. ברגע זה, אינני מוצא שום טיעון הגיוני שינחית מכה ניצחת על ההשקפה שמצדדת בהמרה לאל בורא.. פעם היה לנו ראש פתוח  כעת אנו נוכחים שהתשובה ההגיונית היחידה היא בריאה - ולא ערבוב אקראי ומקרי", (Chandra Wickramasinghe, Interview in London Daily Express, August 14, 1981.).

הדיון בבעיות האבולוציה הוא חלק משגרת המחקר, אמנם, עקב קיומם של הבריאתנים, המשחרים כזאבים לכל ציטוט עסיסי מפיו של חוקר, קיימת מין זהירות ועמימות בה איש מדע חושב שבעתיים לפני שהוא משחרר אמירה מפיו על בעיה של האבולוציה. בכדי שלא להזדהות עם הבריאתנים, שיש מהם המשתמשים בחומר בצורה שלילית ולא מקצועית. כך  ד"ר ק. פטרסון מדען מהמוזיאון הבריטי למדעי הטבע, בהרצאה בפני מדענים קבע שלדעתו אין הוכחות לתיאוריית האבולוציה. הוא מספר על התגובות: "עברתי גיהנום במשך השנה. כמעט כל אחד למעט את צוות המוזיאון, התנגד. הרבה אקדמאים כתבו מבול של מכתבים "כאן אנו מנסים להילחם לצד עמדה פוליטית ואתה נותן נשק ביד הצד השני?". (Agnostic) Evolutionists: The Taxonomic-Case Against Darwin, by Tom Bethell . Harpers, 2. (1985), P.5).

הביולוג מייקל בהה קבע: "אתה יכול להיות קתולי טוב ולהאמין בדרויניזם, אולם דוקא הביוכימיה היא המקשה עליך להיות יותר ויותר מדען חושב ולהאמין בו", (המדע והאל עמ' 47).

"בסימפוזיון שנערך בשנת 1967 במכון ויסטאר, אשר כינס תחת קורת גג אחת ביולוגים ומתמטיקאים ידועי שם בנסיון למצוא בסיס הגיוני מבחינה מתמטית להנחה שמוטאציות אקראיות הן כח הדחף של האבולוציה, נסיון שלא עלה יפה. לרוע המזל, כל פעם שהראו המתמטיקאים את אי סבירותה הסטטיסטית של הנחה נתונה, תגובת הביולוגים היתה שהמתמטיקה היא מן הסתם פגומה, שהרי האבולוציה אירעה, ובאמצעות מוטציות אקראיות", (המדע והאל, עמ' 165).

מלומד בן זמננו כותב: "מדען זה מתייחס לסיכוי של ההיווצרות המקרית של האנזים ציטוכרום C, שהינו אחד מהאנזימים: החיוניים ביותר לחיים "הסיכוי להיווצרות רצף של ציטוכרום" C שואפת לאפס. דהיינו, אם החיים מצריכים רצף מסוים, ניתן לומר שיש לכך הסתברות שעשויה להתממש פעם אחת בלבד ביקום כולו. אם לא כן, כוחות מטפיסיים כלשהם, מעבר להגדרתנו, היו צריכים לפעול בתהליך היווצרותו. קבלה של האחרון איננה הולמת את מטרות המדע. עקב כך עלינו לבחון את ההנחה הראשונה", (Ali Demirsoy, Kalıtım ve Evrim Inheritance and Evolution, Ankara: Meteksan Publishing Co., 1984, p. 61.).

הביוכימאי האמריקני בהֶה (Behe) , כותב: "לאורך ארבעת העשורים האחרונים, חשפה הביוכימיה המודרנית את סודותיו של התא. נדרשו לכך עשרות אלפי אנשים, אשר הקדישו את החלקים הטובים יותר של חייהם לעבודה המייגעת במעבדה.. התוצאה של מאמצים מצטברים אלו לחקור את התא - לחקור חיים ברמה המולקולארית -היא קריאה רמה, ברורה ונוקבת של "תכנון!"  התוצאה היא כה חד-משמעית וכה מובהקת עד כי אין אפשרות אחרת אלא לדרגה כאחד ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המדע.. במקום זאת, אופפת דממה מדאיגה ומוזרה את המורכבות הקיצונית של התא. מדוע אין הקהילה המדעית מאמצת בלהיטות את תגליתה המדהימה? מדוע הבחנה זו ב"תכנון" מטופלת בכפפות אינטלקטואליות? הדילמה היא שבעוד שצד אחד של הסוגיה מתויג כתכנון אינטליגנטי, הצד השני חייב להיות אלוהים", (  Michael J. Behe, Darwin's Black Box, New York: Free Press, 1996, pp. 232-233).

הביולוג המולקולארי האמריקני, ג'ונתן וולס (Wells) כותב: "דארוויניסטים דוגמאטיים מתחילים בכפיית פירוש צר על הראיות ומכריזים עליו כעל הדרך היחידה 'לעשות מדע', המבקרים מתויגים אז כבלתי-מדעיים, מאמריהם נדחים על-ידי עורכי כתבי-עת מהזרם המרכזי, אלו שמערכת העיתון שלהם נשלטת על-ידי הדוגמאטיים נשלל מהם מימון מסוכנויות ממשלתיות, אשר שולחות את הצעות המענק לאותם דוגמאטיים לשם בחינת "עמיתים", ובסופו של דבר הם נדחקים, כולם, אל מחוץ לקהילה המדעית. בתהליך זה, ראיות כנגד ההשקפה הדארוויניסטית פשוט נעלמות, כמו עדים בודדים כנגד המון, או שהן נקברות בכתבי-עת מיוחדים, שרק חוקר הדבק במטרה יכול למצאן. מרגע שהושתקו המבקרים והראיות הסותרות נקברו, מכריזים הדוגמאטיים שקיים דיון מדעי לגבי התיאוריה שלהם, אך אין כל ראיות נגדה", (Jonathan Wells, Icons of Evolution: Science or Myth? Why Much of What We Teach About Evolution is Wrong, Regnery Publishing, 2000, pp. 235-236).

פילוסוף המדע הקנדי מייקל רוס (Ruse) נאם בכנס מדעי בשנת 1993 כך: "אין ספק, כמובן, לגבי זה, שבעבר, ואני חושב שגם בהווה, עבור אבולוציוניסטים רבים, האבולוציה שימשה בתור משהו עם יסודות, אפשר לומר, הדומים להיותה דת חילונית.. ונראה לי ברור מאוד שברמה מאוד בסיסית כלשהי, האבולוציה כתיאוריה מדעית מחויבת לסוג של נטורליזם", (Michael Ruse, "Nonliteralist Antievolution", AAAS Symposium: "The New Antievolutionism," February 13, 1993, Boston, MA).

ברור שגם מאמיני האבולוציה אינם חפים מתפיסה ערכית מוקדמת. התפיסה האבולוציונית היא גם תפיסה תיאוסופית רחבה, שיש לה השלכה על סוגיות רבות חברתיות ומוסריות, ולא רק לנושא המדעי של מוצא המינים. בדור הקודם התפרסם בתוך "וידויו של כופר מקצועי" מאת אלדוס הקסלי, הבהרה גם בנושא הגורמים והסיבות להאמין באבולוציה: "היו לי סיבות לא  לרצות שלעולם תהיה משמעות וכתוצאה מכך הנחתי שאין לעולם משמעות. וללא שום קושי הייתי מסוגל למצוא נימוקים משביעי רצון להנחה  זו... עבורי, כשם שללא ספק עבור בני דורי הפילוסופיה של חוסר משמעות היתה מכשיר לשחרור.. ממערכת מסוימת של מוסר", (Aldous Huxley, "Ends and Means" (1937).p.270). ובהזדמנות אחרת: "אין אנו יודעים (- את תכלית הבריאה) משום שאין אנו רוצים לדעת.. אלו שאינם מייחסים כל משמעות לעולם עושים כן משום שמסיבה זו או אחרת הולם את תכניותיהם שיהא העולם חסר משמעות", (Aldous Huxley, "A report" (June1966) ,p.19).

 

הערה על מוסריות והתפתחותנות

בעבר היו קשרים די ישירים בין נאציזם וגזענות ובין אבולוציה, כיום אין שום קשר. אמנם מן הצד הפילוסופי, מוזר לראות שאצל אחד מדוברי האבולוציה, דוקינס, יש גישה מעוררת תהיה וחשש, לנושא המוסרי. נראה כי לדעתו לא יכול להיות ערך עצמי למצפון ולרגשות, כאשר אין הם אלא חלק משיטות הקיום והמניפולציות של הגן האנוכי. כך הוא כותב:

"הריגת בני אדם שלא במלחמה היא פשע נתעב הנחשב חמור ביותר, הדבר היחיד שתרבותינו גוזרת עליו איסור חמור יותר הוא אכילת בני אדם. עם זאת אנו אוכלים בהנאה בני מינים אחרים. רבים מאתנו מתנגדים להמתה משפטית של בני אדם ואפילו הם פושעים מחרידים  -שעה שאנו מתייחסים בשאננות להמתה בלי משפט של חיות שעשועים שאינן מזיקות. אכן, אנו ממיתים בני מינים אחרים שאינם מזיקים לנו לשם בידור ושעשוע. עובר אדם, שאין בו רגשות אנוש יותר ממה שיש באמבה, נהנה מהגנה משפטית ומחרדת קודש העולות בהרבה על מה שאנו מוכנים להעניק לשימפנזה בוגרת. ועם זאת השימפנזה מרגישה וחושבת, ונראה אפילו לפי ראיות מחקריות שנצטברו לאחרונה שהיא מסוגלת ללמוד גירסה כלשהי של שפת האדם. אבל העובר שייך  למיננו ומשום כך מוענקות לו אוטומטית זכויות יתר. איני יודע אם אפשר לתת לאתיקה של מיננות בסיס מוצק יותר ממה שיש לגזענות. מה שאני יודע היטב הוא שאין לה כל בסיס הראוי לשמו בביולוגיה האבולוציונית", (ריצ'רד דוקינס הגן האנוכי עמ' 24 הוצ' דביר 1991).

הרי שעל פי תורת האבולוציה של דוקינס, כל הפיכה של חיי אדם לערך מוגדרת כ"מיננות", כזו ש"אין לה בסיס הראוי לשמו בביולוגיה האבולוציונית". אין הוא מבין מדוע אנו מתייחסים בחרדת קודש לדיון בחיי עובר אדם, להבדיל מדיון בחיי שימפנזה. (קשה להאמין שאיש מדע כותב: "עובר אדם שאין בו רגשות אנוש יותר ממה שיש באמבה", בזמן שמחקרים אמבריולוגיים מלמדים כי לעובר ישנן רגשות אנושיים מאד) דוקינס משוה את המיננות לגזענות, בזמן שהדברים בדיוק להיפך: הגזענות היא תולדת האבולוציה, הרואה גזע שונה כ'נחות' או 'פרימיטיבי' יותר ולכן אינו שוה זכויות, האדם המאמין בבריאת האדם ע"י האל, רואה את זכויות האדם באשר הוא אדם מכח צלם אלהים שבו, שאינו מבדיל בין גזע לגזע, ובין מבנה סנטר ולסת של שבט כזה או אחר.

נראה שדוקינס כלל אינו מכיר במושג "מוסר", וכך הוא כותב בנושא מניעת ילודה:

"יש התוקפים את אמצעי המניעה כלא טבעיים. ואכן, אין הם טבעיים כלל ועיקר. הצרה היא שגם מדינת הרווחה איננה טבעית. דומני שלדעת רובנו מדינת הרווחה היא דבר רצוי ביותר. אבל אי אפשר שתהיה לנו מדינת רווחה לא טבעית, אם אין לנו גם בקרת ילודה לא טבעית, שאם לא כן אנו עתידים להידרדר לאומללות גדולה מזו המצויה בטבע. מדינת הרווחה היא אולי המערכת הזולתנית הגדולה ביותר שידעה ממלכת החי מעודה. אבל כל מערכה זולתנית היא בלתי יציבה מעצם מהותה, משום שהיא חשופה לניצול לרעה על ידי פרטים אנוכיים, המוכנים ומזומנים להטות אותה לצרכיהם. יש לשער כי רוב בני האדם המולידים ילדים רבים מכפי יכלתם לגדל, הם נבערים מדעת ואי אפשר להאשימם בניצול לרעה בכוונה תחילה. אבל דומני שמוסדות ומנהיגים רבי עוצמה המעודדים אותם לעשות כן אינם פטורים כליל מחשד", (הגן האנוכי עמ' 130).

האם דבריו של דוקינס הגיוניים? ייתכן, אך תפיסתו עצמה, מסוכנת הרבה יותר משאלות של ריבוי אוכלוסין. השאלה עצמה העוסקת במניעת ילודה היא בודאי שאלה מוסרית, ולכן אינה נוגעת לדיונינו. המפתיע שדוקינס אינו רואה כאן כלל שאלה מוסרית, רווחה היא "מערכת זולתנית הגדולה ביותר שידעה ממלכת החי מעודה", והמעניין בה שהיא בלתי יציבה מעצם מהותה. אך הבחירה של אדם להביא או לא להביא ילדים לעולם היא בחירה מוסרית, שיקול שאינו מופיע כלל בכל דיונו. כמו גם השיקול של מוסדות הרווחה - שהוא שיקול מוסרי. דוקינס מנתח את הגנים בלבד, כאילו הם המחליטים, ובכך הוא מכחיש את עצם הרעיון של קיום מוסר אנושי. מגמה בלתי מוסתרת זו מביאה אותו לעוות כמובן את הנתונים בצורה מגוחכת, כאלו שהימנעות מילודה באה מטעמים של דאגה סביבתית לפיצוץ אוכלוסין, בשעה שהיא הכרעה אישית של האדם החושב על עצמו ועל הצורה בה הוא היה רוצה לראות את חייו. דוקינס מטיל חשד ב"מוסדות ומנהיגים רבי עוצמה המעודדים" את הילודה, האם הם עושים זאת למטרת רווח אישי? לא רק שהוא איננו מוכן להכיר בחובה מוסרית של האדם, הוא גם אינו מאמין שישנם אחרים הדוגלים בחובות מוסריות. אכן, אחת המערכות המעניינות שידע עולם החי..

 

תיאוריה מקסימה בפשטות

הצורה בה האבולוציה חודרת ללבות ההמון, היא הביסוס של הגישה המטריאליסטית, תוך שימוש בסדר המלאכותי, פרופ' ניילס אלדרידג' אוצר מוזיאון הטבע האמריקני, כותב: "האמונה במיתוס של התפתחות הדרגתית ואיטית המקדמת את המין האנושי, הקסימה את החוקרים באלגנטיות ובפשטות שלה, עד כדי התעלמות מכל ההוכחות שסתרו את המיתוס הזה", (נ. אלדרידג' וי. טטרסל The Myths of Human Evolution 1982, בהוצ' אוניב' קולומביה עמ' 120).

אבל הדבר היחידי שמקסים הוא הפשטות, הסדר המלאכותי של התרשימים. בכל מקום שיורדים לפרטים מגלים אבסורדים, אבל זו כבר בעיה של המלומדים, לא של כלל הציבור. הם לא צריכים לשבור את הראש..

פרופסור דמירסוי  (Demirsoy)כותב: "לב הבעיה הינו כיצד המיטוכונדריה )גופיפים המספקים אנרגיה לתא) השיגה מאפיין זה, משום שהשגתו באופן מקרי גם על-ידי אינדיבידואל אחד, דורשת הסתברויות קיצוניות שהינן ברמה בלתי נתפסת.. האנזימים הדואגים לנשימה ומתפקדים כזרז בכל צעד בצורה אחרת, יוצרים את לב המנגנון. תא חייב להכיל את רצף האנזים במלואו, אחרת יהיה חסר-משמעות. כאן, למרות היות הדבר מנוגד לחשיבה ביולוגית, על מנת להימנע מהסבר או ספקולציה דוגמאטיים יותר, עלינו לקבל, הגם שבחוסר רצון, שכל אנזימי הנשימה היו קיימים במלואם בתא לפני שהתא נפגש לראשונה עם חמצן",  (Ali Demirsoy, Kalıtım ve Evrim (Inheritance and nEvolution), Ankara: Meteksan Publishing Co., 1984, p. 94.).   

ענפי המדע יכולים לשבור את הראש, כל עוד הבסיס המטריאליסטי נותר כשהיה. רוברט שפירו, פרופסור לכימיה ומומחה לדנ"א מאוניברסיטת ניו-יורק כותב: "עיקרון אבולוציוניסטי אחר דרוש לפיכך כדי להעביר אותנו מעבר לפער שבין תערובות של כימיקאלים טבעיים פשוטים לבין המשכפל היעיל הראשון. עיקרון זה עדיין לא תואר בפרוטרוט או הודגם, אך הוא נחזה מראש וקיבל שמות כמו אבולוציה כימיקאלית וארגון החומר מכוח עצמו. קיומו של העיקרון מונח כמובן מאליו בפילוסופיה של המטריאליזם הדיאלקטי, וכך יושם על-ידי אלכסנדר אופארין בספרו מוצא החיים", (Robert Shapiro, Origins: A Sceptics Guide to the Creation of Life on Earth, Summit Books, New York: 1986, p 207.).

הביולוג הגרמני הוימאר וון דיטפורת   (Ditfurth)אומר: "האם הרמוניה שכזו שצומחת רק מתוך צירופי מקרים תיתכן במציאות? זוהי השאלה הבסיסית של האבולוציה הביולוגית כולה. מענה לשאלה זו בנוסח "כן, הדבר ייתכן" הינו משהו הדומה לאישור של אמונה במדע המודרני של הטבע. בכפוף לחשיבה ביקורתית, אנו יכולים לומר שעבור מישהו המקבל את המדע המודרני של הטבע, אין אפשרות אחרת מלבד לומר "כן", משום שהוא שואף להסביר תופעות טבעיות באמצעים מובנים ולשאוב אותם מתוך חוקי הטבע מבלי לחזור לאחור להתערבות על טבעית. מכל מקום, בנקודה זו, הניסיון להסביר כל דבר באמצעים של חוקי הטבע, כלומר, דרך צירופי מקרים, מעיד על כך שאין לו אלטרנטיבה אחרת לפנות אליה, משום שמה עוד הוא יכול לעשות חוץ מאשר להאמין בצירופי מקרים?", (Hoimar Von Dithfurt, Im Anfang War Der Wasserstoff (Secret Night of the Dinosaurs), Vol 2, p. 64.).

 מלקולם מגרידג' (Muggeridge), שהיה מתומכי האבולוציה במשך כ 60- שנה, כתב בזקנותו: "אני עצמי משוכנע שתיאורית האבולוציה, ובמיוחד היקף החלתה, תתברר כאחת הבדיחות הגדולות בספרי ההיסטוריה בעתיד. הדורות הבאים ישתוממו שהשערה כל כך קלושה ומפוקפקת יכולה הייתה, בתמימות מזהרת שכזו, להיות כה מקובלת כפי שהיא כיום", (Malcolm Muggeridge, The End of Christendom, Grand Rapids: Eerdmans, 1980, sp. 43.).

ונסיים בבדיחה של פליאונטולוג סיני (מובאת אצל וולס, סמלי אבולוציה): אצלינו, בסין, אפשר לבקר את דרוין, אבל אסור לבקר את הממשלה. אצלכם בארה"ב, מותר לבקר את הממשלה, אבל אסור לבקר את דרוין..


-